בסוף בסוף זה אתם מול עצמכם. היופי הוא שאין מול מי להילחם - ואין גם צורך. אין על מי לכעוס וגם אם היה - כעס אף פעם לא עוזר. אין מקום לדאגה - לדאוג זה בזבוז זמן בהגדרה. ועוד משהו - הכל זמני: ההצלחה והכישלון. ובסוף כולנו נמות...
אחד הדברים החשובים באימון הוא לערוך תיאום ציפיות עם המתאמן. הנה אני מתחיל:
צרור תובנות
1. זה אף פעם לא נגמר. אם נחשוב על זה לרגע, אחרי כל שיפור, נרצה עוד שיפור. השחיין המהיר בעולם רוצה לשחות מהר יותר. הצלחת? את יכולה לשחות 1,500 מטר ב- 28 דקות? מרוצה מעצמך? תוך שבוע כבר תרצי לשחות אותם ב- 27 דקות. זהו אופי האדם. זה צרוב בקוד הגנטי של כל אחד מאיתנו. אם לא היינו בנויים כך, עוד היינו על העצים. בעצם, התסכול והשאיפה לשיפור הם הדלק האמיתי שהופך אותנו לשחיינים טובים יותר. לכן אני מציע: תלמדו לחבק את התסכול ולהסביר פנים לכעס - ביום שלא תרצו לשפר את הטכניקה והמהירות שלכם, זה היום שאני ממליץ לכם להתחיל לדאוג...
2. בסוף אלה רק מספרים. מספר התנועות, המספר על הסטופר, הדקות על השעון והדופק בסיום הסט. זה לא אומר כלום לאף אחד אחר חוץ מכם. תרגיעו. השמיים לא נפלו, הים לא התייבש. הרעיון הוא להינות ולא לענות (את עצמכם).
3. סבלנות. Patience Reaps Rewards, ככה אומרים... כדי שכולנו נהיה על אותו עמוד: אין קיצורי דרך, אין פתרונות פלא, החיים הם לא תכנית כבקשתך והשיפור מגיע במנות קטנות. טיפ לחיים: תזדיינו בסבלנות.
4. כלל אצבע. ככל שרמת המיומנות של השחיין גבוהה יותר, כך השיפור מגיע לעיתים רחוקות יותר ובמנות קטנות יותר.
5. גיוון. אתם תקועים במקום לא מעט זמן? תגוונו. אל תבצעו את אותם סטים, שחו בבריכה אחרת, שחו בים, שימו/תורידו TT, שחו בסגנון אחר, אל תמדדו זמנים, תחליפו בגד-ים, פנקו את עצמכם במשקפת חדשה, קחו כמה ימים חופש מהמים. כל אלה יכולים לעזור לכם להילחם בשגרה ובעיקר לספק גירוי אחר למערכת העצבית שלכם.
6. השיפור בא בלי להודיע מראש. פתאום זה קורה. הוא לא דופק בדלת ולא מתקשר לתיאומים אחרונים. יום אחד, שגרתי לחלוטין, לפתע תגלו שאתם שוחים מהר יותר, או במספר תנועות נמוך יותר או במאמץ קטן יותר. אתם בודקים אם השעון בסדר, האם שחיתם את המרחק הנכון, אתם מוודאים גם באימון שלאחריו שזו לא אפיזודה חולפת אבל לא: הוא כאן כדי להישאר. תתחדשו!
7. דן חסכן. דמיינו שבכל פעם שאתם מתרגלים ומבצעים תנועות נכונות, אתם 'מפקידים תנועות' לחשבון בנק דמיוני. כדי להטמיע תנועה נכונה ולהפוך אותה ל- No Brainer יש צורך לחזור עליה באופן מושלם לאורך עשרות אלפי תנועות. הקאץ' כאן זה שאין לכם יכולת לבדוק מהי היתרה בחשבון. כל שעליכם לעשות הוא להמשיך להפקיד ולחסוך. יום אחד מנהל הבנק יתקשר ויבשר לכם בשורות טובות: היתרה שלכם גדולה, הוא מבקש להזמין אתכם לפגישה וקפה ולהציע חלופות השקעה אטקרטיביות. בינגו.
8. השתדלות. את זה למדתי מהרב דוד קובלסקי (ולא, אני ממש לא מהמתחזקים וסיפור ההיכרות שלי עימו לא ממש קשור לנושא). הרב קובלסקי מנהיג שיעורי גמרא יומיים לחילוניים ולחובשי כיפות סרוגות. לארגון שהוא עומד בראשו קוראים הדף היומי (http://hadafhayomi.co.il/). קובלסקי טוען שהיושב במרומים לא מזכה אותו בנקודות זכות (שכמובן יבואו לידי ביטוי בעולם הבא) על הצלחות אלא על 'השתדלות'. המשימה שלו היא להשתדל עד כל שאל ידו שיהודים יקראו דף גמרא אחד ליום. לקחתי את זה גם לשחייה: כל מה שאני עושה זה 'להשתדל'. אני מגיע לבריכה. משתדל-מתרגל: 'משתרגל'. בציפייה לתמורה שתבוא במהרה בימנו מאלוהי הבריכה והמים ועוד בעולם הזה.
9. הלך מחשבה. למדתי מטרי לוכלין וכך לפחות אני נוהג, בכל פעם שאני נכנס למים אני מחליט שהולך להיות לי את האימון הכי טוב שהיה לי אי פעם. זה עובד כמה פעמים בשנה J
10. מחויבות. רק כאשר אדם מחויב לחלוטין, הכוח וההשגחה האלוהיים באים גם. קראו את ועל הציטוט של גתה (כאן: http://ti-swim.co.il/thestory.asp).
11. תתאהבו בתהליך. Learn to Love the Plateau ממליץ לוכלין. והרי איזה עוד ברירה יש לכם (ראו סעיף 1)? להיות מתוסכלים? לכעוס?
